עמוד ראשי > בלוגים

מאגרים יצירת דף לימוד לימוד שבועי פורומים בלוגים רשת בתי המדרש אודות האתר צור קשר

יום שני, 2 בינואר 2012

ציון הלא תשאלי

בחודש טבת אנו מציינים את תחילת המצור על ירושלים בצום עשרה בטבת, מצור המתואר בספר מלכים ב (כה, א): "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב."
הנביא זכריה מזכיר בנבואתו (ח, יט) כי זהו אחד הצומות שיהפכו מיום אבל ויגון ליום משתה ושמחה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
בימינו נסמך לצום עשרה בטבת יום הקדיש הכללי. ר' יהודה הלוי בפיוטו ציון הלא תשאלי מבטא ערגה וכמיהה לירושלים וכואב את חורבנה ואת הגלות. החל מהמאה הקודמת אנו חיים במציאות חדשה של קיום יהודי. מציאות שבה התחדשותו של ישוב יהודי בארץ ישראל הפך מחלום למציאות. כדרכם של חלומות, התגשמותם טומנת בחובה אתגרים רבים. מחד – הימצאותם של יהודים, שבעבר היו נפוצים בכל תפוצות ישראל, במרחב טריטוריאלי אחד, מזמנת התחדשות תרבותית, לימוד ויצירה שכמותם לא היו אפשריים קודם לכן, ומאידך – אותה מציאות והימצאות מזמנת התמודדויות אינספור של בחינה ושל הגדרה מחודשת של מערכת המושגים, התפיסות והאפשרויות.



נוסף על ההתמודדויות הפנימיות הניצבות בפני החברה הישראלית ישנו צורך בהגדרה מחודשת של יחסי ישראל והתפוצות. אם בפיוטו של ר' יהודה הלוי מציאות הגלות היא מציאות קיימת וישראל מוזכרת כארץ אליה עורגים, מקום אידיאלי ולא מוחשי, הרי שהיום החיים בארץ הם אלטרנטיבה מציאותית, גם אם סבוכה, לחיים בגולה.תחילתו של חודש טבת – בחג החנוכה. חג של נסים.
הסופר דויד גרוסמן אמר בנאומו בעצרת לציון רצח רבין:אני אדם חילוני לחלוטין, ואף על פי כן, בעיני, הקמתה ועצם קיומה של מדינת ישראל הם מעין נס שקרה לנו כעם - נס מדיני, לאומי, אנושי. אני לא שוכח את זה אף לרגע אחד. גם כאשר דברים רבים במציאות חיינו מקוממים ומדכאים אותי, גם כשהנס הולך ונפרט לפרוטות של שגרה ועליבות, של שחיתות וציניות, גם כשהמציאות נראית כמו פרודיה גרועה על הנס הזה, אני זוכר תמיד.

ציון הלא
תשאלי ר' יהודה
הלוי ספרד / מאה 11-12
צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם
אֲסִירַיִךְ
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר
עֲדָרָיִךְ
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן
שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל
עֲבָרָיִךְ
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן
דְּמָעָיו כְּטַל
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל
הֲרָרָיִךְ
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים
וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר
לְשִׁירָיִךְ
לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד
יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי
טְהוֹרָיִךְ
שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ
וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק
שְׁעָרָיִךְ
וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ
וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים
מְאִירָיִךְ
אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ
בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל
בְּחִירָיִךְ
אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא
אֲדֹנָי וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת
גְּבִירָיִךְ
מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת
אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ
וְצִירָיִךְ
מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק
נְדוֹד
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין
בְּתָרָיִךְ
אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ
וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ
אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת
אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-
תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר
קְבָרָיִךְ
אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ
וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר
עֲבָרָיִךְ
הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם
שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ
וּמוֹרָיִךְ
חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ
וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף
נְהָרָיִךְ
יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם
וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ
דְבִירָיִךְ
בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז
וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי
חֲדָרָיִךְ
אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי
וְאֶקֹּב זְמָן
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת
נְזִירָיִךְ
אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת
בְּעֵת אֶחֱזֶה
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת
כְּפִירָיִךְ
אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק
לְעֵינַי בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי
נְשָׁרָיִךְ
כּוֹס הַיְגוֹנִים לְאַט הַרְפִּי מְעַט
כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי
מַמְּרוֹרָיִךְ
עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה אֶשְׁתֶּה
חֲמָתֵךְ וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת
שְׁמָרָיִךְ
צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי אַהְבָה וְחֵן
תִּקְשְׁרִי
מֵאָז וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת
חֲבֵרָיִךְ
הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ
וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל
שְׁבָרָיִךְ
מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ
וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח
שְׁעָרָיִךְ
עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ אֲשֶׁר גָּלוּ
וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ
גְדֵרָיִךְ
הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ
וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי
תְּמָרָיִךְ
שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ
בְּגָדְלָם וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ
וְאוּרָיִךְ
אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל
מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ
וְשָׁרָיִךְ
יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל
מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר
נְזָרָיִך
אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ
וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן
בַּחֲצֵרָיִךְ
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה
עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו
שְׁחָרָיִךְ
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ
וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת
נְעוּרָיִךְ