חודש כסלו, בו הלילות מתארכים ושעות האור מועטות, הוא החודש בו נחגג חג החנוכה, חג האורים. האור היה ועודו דימוי המזוהה עם ברכה, חכמה, תקווה, צדק ואף השראה אלוהית. המונח "הארה" קשור במגע בין האלוהי והאנושי, באפשרות ליצירה השואבת את מקורותיה מעולמות עליונים. ישנו מושג של אור חיצוני ושל אור פנימי – המקבילים לאור גשמי ולאור רוחני. ישנם המאורות שנבראו בששת ימי בראשית ומקורות האור שגילו ויצרו בני האדם. בספר בראשית מוזכרת בריאת האור פעמיים, ביום הראשון וביום הרביעי.
ביום הבריאה הראשון מוזכרת בריאת האור הכללית (וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר פס' ג) ובפעם השנייה - ביום הרביעי – בריאת המאורות (וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ פס' יז-יח).פרשנים רבים נדרשו לסוגיית בריאתו הכפולה של האור. הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלה מזכיר את רעיון גניזת האור שנברא ביום הראשון, אור שבו אין בני האדם יכולים לעמוד, ועל כן נגנז לטובת הצדיקים לעתיד לבוא. אצל רבי חיים ויטאל, בחיבורו 'עץ החיים' אנו מוצאים המשך ופיתוח של רעיון זה –
דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא "אור אין סוף"
את האור המופלא שנברא ביום הראשון לבריאה היה צורך לסייג ולגנוז על מנת שהעולם יוכל לעמוד בו וליהנות ממנו.
בפיוט - "אור צח ופשוט" - פיוט קבלי של ר' אברהם ענתבי המושר כחלק משירת הבקשות לקראת עלייתו של אור השחר, ישנה התייחסות לאור הקדום הזה, הצח, הפשוט, העליון, עילת כל העילות:
אוֹר צַח וּפָשׁוּט
עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת
לְךָ דּוּמִיָּה יַחְדְּלוּן הַקּוֹלוֹת
אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים
אֵין דּוֹרְשִׁים תְּחִלּוֹת
מִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹת ה'...
לכאורה נרות חנוכה הם היפוך של אותו אור עליון ועצום – הרי מדובר בנרות קטנים, אורות זעירים ומתכלים שבהשוואה לאותו אור עילאי, אור האין סוף, מה ערכם? אלא שלאורו של הנר סגולה מיוחדת. גם אם משתמשים באורו כדי להדליק נרות אחרים הוא אינו חסר. הדלקת נר מנר והפצתה של האורה עולה על הנר הגדול ביותר הדולק בעצמו.בעניין הדלקת המנורה בבית המקדש כתוב: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת" (שמות ל, ח). יש בביטוי זה כיווניות השואפת למעלה, כביטוי של הקשר בין תחתונים לעליונים. הבהוב הלהבה, תנועתה התמידית והימשכותה למעלה קשורה בתנועה סמלית מתמדת, משתנה, השואפת להינתק מהמנורה ולעלות מעלה. יש קשר עמוק בין האור הנברא לאור הנדלק והנרות עצמם משמשים גם כמטפורה וגם באופן ממשי קשר לאור מעולמות עליונים.
סיצ'י גלעד, ילידת 1968, סיימה את לימודי הצילום בבצלאל ב-1997. הציגה בתערוכות רבות, ובהן תערוכת יחיד בקמרה אובסקורה בשנת 2000, תערוכה במוזיאון עין הוד, במוזיאון ערד ובגלריות שונות בת"א. בעשר השנים האחרונות עסקה בצילום עיתונות ברשת שוקן.
הָאוֹר שֶׁחָצַבְנוּ מִן הַבּוֹרוֹת עָמוּם הָיָה
בַּמַּעֲמַקִּים הֻרְגַל לְסַפֵּק צָרְכֵי עַצְמוֹ בִּלְבַד
עָמוּם הָיָה הָאוֹר
בַּמַּעֲמַקִּים הֻרְגַּל לְהָאִיר רַק אֵלָיו פְּנִימָה
אֵיךְ נוֹצִיאֵנוּ
אוּלַי נִתְפַּשֵּׁט וּמַעֲרוּמֵינוּ הַלְּבָנִים יַכּוּ אוֹתוֹ בְּסַנְוֵרִים
עַל הָאָרֶץ אוֹתוֹ נַטִּיל וּמַעֲרוּמֵינוּ הַלְּבָנִים נַפִּיל עָלָיו
הוֹ, יֹאמַר הָאוֹר, כְּשֶׁבְּלוֹבֶן גּוּפֵינוּ מָהוּתוֹ יְגַלֶּה
הוֹ, יֹאמַר הָאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט, הוֹ
הוֹ, יֹאמַר, הוֹ.
רבקה מרים (לבית רוכמן) משוררת וציירת ישראלית. מנחה סדנאות כתיבה ושירה. מאז שנת 2000 היא מכהנת כראש בית מדרש "אלול" בירושלים. את ספר שיריה הראשון "כותנתי הצהובה" הוציאה בגיל ארבע עשרה. עד היום הוציאה חמישה עשר ספרים מפרי עטה ובהם שני ספרי ילדים. זכתה בפרסים ישראליים שונים לשירה ובהם פעמיים בפרס ראש הממשלה ליצירה.
ביום הבריאה הראשון מוזכרת בריאת האור הכללית (וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר פס' ג) ובפעם השנייה - ביום הרביעי – בריאת המאורות (וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ פס' יז-יח).פרשנים רבים נדרשו לסוגיית בריאתו הכפולה של האור. הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלה מזכיר את רעיון גניזת האור שנברא ביום הראשון, אור שבו אין בני האדם יכולים לעמוד, ועל כן נגנז לטובת הצדיקים לעתיד לבוא. אצל רבי חיים ויטאל, בחיבורו 'עץ החיים' אנו מוצאים המשך ופיתוח של רעיון זה –
דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא "אור אין סוף"
את האור המופלא שנברא ביום הראשון לבריאה היה צורך לסייג ולגנוז על מנת שהעולם יוכל לעמוד בו וליהנות ממנו.
בפיוט - "אור צח ופשוט" - פיוט קבלי של ר' אברהם ענתבי המושר כחלק משירת הבקשות לקראת עלייתו של אור השחר, ישנה התייחסות לאור הקדום הזה, הצח, הפשוט, העליון, עילת כל העילות:
אוֹר צַח וּפָשׁוּט
עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת
לְךָ דּוּמִיָּה יַחְדְּלוּן הַקּוֹלוֹת
אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים
אֵין דּוֹרְשִׁים תְּחִלּוֹת
מִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹת ה'...
לכאורה נרות חנוכה הם היפוך של אותו אור עליון ועצום – הרי מדובר בנרות קטנים, אורות זעירים ומתכלים שבהשוואה לאותו אור עילאי, אור האין סוף, מה ערכם? אלא שלאורו של הנר סגולה מיוחדת. גם אם משתמשים באורו כדי להדליק נרות אחרים הוא אינו חסר. הדלקת נר מנר והפצתה של האורה עולה על הנר הגדול ביותר הדולק בעצמו.בעניין הדלקת המנורה בבית המקדש כתוב: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת" (שמות ל, ח). יש בביטוי זה כיווניות השואפת למעלה, כביטוי של הקשר בין תחתונים לעליונים. הבהוב הלהבה, תנועתה התמידית והימשכותה למעלה קשורה בתנועה סמלית מתמדת, משתנה, השואפת להינתק מהמנורה ולעלות מעלה. יש קשר עמוק בין האור הנברא לאור הנדלק והנרות עצמם משמשים גם כמטפורה וגם באופן ממשי קשר לאור מעולמות עליונים.
סיצ'י גלעד, ילידת 1968, סיימה את לימודי הצילום בבצלאל ב-1997. הציגה בתערוכות רבות, ובהן תערוכת יחיד בקמרה אובסקורה בשנת 2000, תערוכה במוזיאון עין הוד, במוזיאון ערד ובגלריות שונות בת"א. בעשר השנים האחרונות עסקה בצילום עיתונות ברשת שוקן.
הָאוֹר שֶׁחָצַבְנוּ מִן הַבּוֹרוֹת עָמוּם הָיָה
בַּמַּעֲמַקִּים הֻרְגַל לְסַפֵּק צָרְכֵי עַצְמוֹ בִּלְבַד
עָמוּם הָיָה הָאוֹר
בַּמַּעֲמַקִּים הֻרְגַּל לְהָאִיר רַק אֵלָיו פְּנִימָה
אֵיךְ נוֹצִיאֵנוּ
אוּלַי נִתְפַּשֵּׁט וּמַעֲרוּמֵינוּ הַלְּבָנִים יַכּוּ אוֹתוֹ בְּסַנְוֵרִים
עַל הָאָרֶץ אוֹתוֹ נַטִּיל וּמַעֲרוּמֵינוּ הַלְּבָנִים נַפִּיל עָלָיו
הוֹ, יֹאמַר הָאוֹר, כְּשֶׁבְּלוֹבֶן גּוּפֵינוּ מָהוּתוֹ יְגַלֶּה
הוֹ, יֹאמַר הָאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט, הוֹ
הוֹ, יֹאמַר, הוֹ.
רבקה מרים (לבית רוכמן) משוררת וציירת ישראלית. מנחה סדנאות כתיבה ושירה. מאז שנת 2000 היא מכהנת כראש בית מדרש "אלול" בירושלים. את ספר שיריה הראשון "כותנתי הצהובה" הוציאה בגיל ארבע עשרה. עד היום הוציאה חמישה עשר ספרים מפרי עטה ובהם שני ספרי ילדים. זכתה בפרסים ישראליים שונים לשירה ובהם פעמיים בפרס ראש הממשלה ליצירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה